אחדות פשוטה

גם מה שאנו מכנים את הקב"ה חכם, על שם ספירת החכמה, או שמדברים על כך שהוא בעל חסד על שם מידת החסד, גיבור על שם מידת הגבורה וכן הלאה, גם מידות אלו, כמו הדעת אינן מוסיפות בו ריבוי או תוספת. גם הספירות העליונות מאוחדות איתו באחדות פשוטה.

וגם את זה אנחנו לא יכולים להבין...

אנחנו משתמשים במשלים ובקודים כדי שנוכל לתאר ולדבר על הבורא, אך יחד עם זאת אנחנו מבינים שהקודים הללו הם רק בשבילנו, ובפועל אין זה כך באמת.

מפת שטח
במפה, למשל, מסמנים אזורים גבוהים בחום, ואזורים בהם יש צמחיה בירוק.

האם הכוונה שזה באמת ככה?
הסימון הוא רק בשבילנו, זהו קוד שכולנו הסכמנו עליו ועכשיו כשרואים ירוק יודעים שזה מסמל צמחיה. כך גם כשאנו מדברים על הספירות. השימוש בשמות ובמשלים הוא רק כדי להקל עלינו את ההבנה, אך עלינו לזכור כל הזמן שאת המהות של הדברים אנחנו לא תופסים.

רם ונשא
גם כשאנחנו משבחים ומהללים את הקב"ה, צריך לזכור שהוא קדוש ומובדל ריבוא רבבות (עשרות אלפי )עד אין קץ ותכלית מדרגות למעלה מעלה , מכל התשבחות שלנו. אין לנו שום אפשרות להשיג את המעלה האמיתית שלו.

ראשית חכמה
אצלנו החכמה היא הראשית, ממנה מתחיל הכל. החכמה היא הכוח הראשוני, הניצוץ הראשון בהכרה שלנו. אחר כך נמשכות הבינה והדעת המסיימות את התהליך השכלי. בהמשך זה עובר ללב והופך לרגש.

בשלב הבא, הרגש מתבטא בלבושי המחשבה, הדיבור והמעשה.
ישנו הבדל עצום בין כוח הנפש בדיבור לעומת כוח הנפש במעשה. ברור כי כוח הנפש בדיבור עצמתי בהרבה. כך גם בין כוח הנפש בדיבור לעומת כוח הנפש במחשבה, בין כוח הנפש במחשבה לרגשות, ובין הרגשות לשכל ולחכמה.

מזה משמע, כי בנפש האדם החכמה נעלית באין ערוך מהמעשה.

כולם בחכמה עשית
אבל מנקודת מבטו של הקב"ה, לעומת זאת, אין הפרש בין ספירת החכמה (הראשית) ועולם העשיה (הדרגה הנמוכה ביותר), כלפיו שניהם אותו דבר.

ביטול הספירות
עד כה הסברנו אודות ביטול העולם לספירות העליונות, ואפשר היה להבין שהספירות זה הבורא. עכשיו אנחנו מסבירים כי גם הספירות העליונות, הן רק הארה מהבורא, ולכן הן בטלות כלפי הקב"ה בעצמו. הקב"ה בעצמו הוא רם ונישא לא רק מהעולם, אלא גם מהספירות הבטלות לעולם. במילים אחרות, כלפי הקב"ה הרוחניות היא לא נעלית יותר מהגשמיות, הוא כל כך נעלה משניהם שכשהוא "מסתכל מלמעלה", הרוחניות נראית לו נמוכה בדיוק כמו הגשמיות.

לכן גם כשאנו אומרים שבשבילו חכמה ועשייה שווים, זה רק כדי לשבר לנו את האוזן, שהרי מבחינתנו המרחק הכי גדול הוא בין החכמה (הראשית) והעשייה. אבל גם זה לא מתאר את המצב באמת, רק מכיוון שאין אנו מכירים מושגים אחרים אנחנו משתמשים במושגים אלו.

חכם, רחום וחסיד
ולכן כל הכינויים שחז"ל משמשים בהם כלפי הקב"ה, אין הכוונה לתאר את מהותו, שהרי היא לא נתפסת ולא יכולה להיתפס. התיאור הוא רק על פעולתו המסוימת ואיך היא נתפסת בעיניים שלנו.

רזא דמהימנותא – סוד האמונה
אין לנו עסק בנסתרות. אין לנו הבנה ותפיסה במהותו של הקב"ה. לכן אין לנו אלא, להאמין באמונה פשוטה, למעלה מהבנה שכלית, שהוא מאוחד באחדות פשוטה עם הספירות.
כלומר, אפשר להבין בשכל בריא כי יש מציאות של בורא, אפשר גם להבין שהוא מחיה את העולם (ממלא כל עלמין). אי אפשר להבין איך העולם בטל לספירות (סובב כל עלמין), ואיך הוא למעלה ממקום וזמן.

אך לפחות מבינים שלא מבינים...
מה שהסברנו עכשיו שאין לנו תפיסה במהותו של הקב"ה, על כך אי אפשר אפילו לומר שלא מבינים את זה, ונותר רק להאמין בזה, באמונה פשוטה.

למשש חכמה
כשם שמגוחך יהיה לומר כי לא ניתן למשש חכמה (שהרי חכמה אינה דבר גשמי בגדר מישוש), כך יהיה מגוחך לומר שאנחנו לא מבינים את הקב"ה, שהרי הוא אינו בגדר הבנה כלל.

ספירות ואורות
ובכל זאת חז"ל כינו את הספירות העליונות בשם אורות, על מנת לקרב לנו קצת להבנה את ייחוד הקב"ה עם הספירות.

אור השמש בשמש
המשל שניתן לכך הוא מאור השמש כפי שהוא בשמש.
קודם השתמשנו במשל הזה כדי להבין את היחס בין העולם ודבר השם, עכשיו נשתמש בו להבין את היחס בין דבר השם (לספירות) לבורא.
גם בכדור השמש ישנו אור, אלא ששם אין האור נרגש כדבר נפרד מהשמש, זה נרגש כחלק מהשמש ממש, עד כדי כך ששם למעלה האור שיוצא מהשמש אינו מציאות לעצמו (כפי שנרגש באור שמאיר לנו לעולם) האור כפי שהוא למעלה אפילו לא יכול לקבל את השם "זיו" השמש, כיוון שבטל לשמש לחלוטין. כך "דבר השם", הספירות העליונות בטלות לקב"ה בעצמו לגמרי, ולא רק כפי שהם למעלה אלא בכל מקום. כיוון שעצמותו ומהותו של הבורא יתברך נמצאת בכל מקום כל הזמן (לא כמו השמש שנמצאת בנקודה מסוימת בחלל ורק שם האור בטל אליה).

פייסבוק
ושוב נקביל זאת לעולם המחשבים.
קודם הסברנו כי התמונה שרואים במחשב אינה קיימת באמת, ואם רק היינו רואים את המקור שלה (את שפת המחשב), לא היינו רואים את התמונה, רק את המקור שלה. הנמשל היה שהעולם (התמונה) בטל למקור שלו, לדבר השם (התכנה).
עכשיו נסביר בעומק יותר, שגם התכנה עצמה בטלה למחשב, ויותר מזה למתכנת. (אין זה משל מדויק, כי המתכנת אמנם למעלה מהמחשב, אך אינו מאוחד עם התכנה, כאן המשל רק בא להדגיש עד כמה הוא ריחוק הערך בין בתכנה למתכנת, בין הספירות לבורא).
מובן שאם הדמויות במשחק מחשב שהינם דו ממדיות, ינסו לשבח את אותו מתכנת שמגיע מעולם תלת מימדי, לא יוכלו לעולם למצוא מילים שבאמת משבחות אותו, אלא לפי ערכם.

כדברים האלה ויותר מזה
וכאמור, כל זה הוא רק כדי לשבר לנו קצת את האוזן, אך בפועל זה לא בדרך זה ממש, רק בדרך רחוקה ונפלאה מהשגותינו, כי גבהו דרכיו מדרכינו. וכאמור, רק כלפינו שייך התייחסות לכל ספירה באופן נפרד.

פתח אליהו
וכך נסביר את דברי אליהו בהקדמה לתיקוני הזוהר שאנו קוראים לפני מנחה של שבת.

אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין – אתה הוא שהוצאת עשר תיקונים וקרינן להון עשר ספירן – ואנו קוראים להם עשר ספירות, כלומר רק אנו קוראים להם כך. לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמין דאתגליין ובהון אתכסיאת מבני נשא– להנהיג בהן עולמות סתומים שאינם מתגלים ועולמות המתגלים, ובהם אתה מתכסה מבני האדם. כלומר הקב"ה מסתתר בספירות מצד אחד, אך גם מתגלה דרכם בעולם מצד שני. אנחנו מכירים אות ודרך מעשי החסד והגבורה, אך בעצם זה לא הוא, זה מה שמסתיר עליו.

דבר השם – המאמרות
וגם זה שאנו מתארים את בריאת העולם בדיבור, במאמרות, זה רק בשבילנו כדי שנוכל קצת להבין, זהו רק משל.
באדם המידות שלו מתגלות במחשבה, אחר כך בדיבור ואחר כך במעשה. וכך גם בנמשל כאשר המידות העליונות של הקב"ה באות להתגלות בעולמות הן יורדות ל"דיבור", לאותיות ולמאמרות. כמו שהרגשות באדם צריכות "להתלבש" באותיות, בתבניות מסוימות, כך מידותיו של הקב"ה לא יכולות להתגלות בעולם מבלי שיתלבשו במאמרות.
למשל, כדי שמידת החסד תברא את האור, היא צריכה להתלבש באותיות ובמאמר "ויהי אור".

חיות וכוחות
ולכן כל האנרגיה שהקב"ה מוריד לעולם נקראת בשם אותיות. ועל ידי אותיות אלה נמשך רצונו לעולם להחיות את העולמות. ולכן יש כ"ב (22) אותיות א'-ב', כי הן עשרים ושתיים סוגי המשכות שונות. עשרים ושתיים דווקא, כי כך הוא רצה ולא אחרת והצורה בה כותבים את האותיות, מלמדת על ציור ההמשכה של האות. ולכן בלשון הקודש מדקדקים בצורת האותיות וגם לומדים מהם על אופי המשכת האות. לכן גם לכל אות יש צורה משלה, כיוון שכל אות היא המשכה אחרת של אור אלוקי.

יהי רקיע
וכך אותיות י'ה'י' ר'ק'י'ע', הן אלו שדרכם נברא הרקיע, וכל שינוי באותיות (בגימטריות וכדו', ראה פרק א'), יותר ברואים אחרים ושונים. שינויים אלו יוצרים צמצומים נוספים ומיעוט באור. כשם שהאור המגיע אלינו מהשמש דרך הירח אינו חזק כמו האור המגיע ישירות מהשמש. בריאת העולם דרך האותיות היא כאמור בריאה באופן של יש מאין, והחיות ירדה ונתמעטה כל כך עד שנבראו גם נבראים דוממים, כאבנים בעפר שלא ניכרת בהם החיות האלוקית כלל.

לסיכום
יסודות האמונה צריכים להילמד ולהיות מובנים בשכלנו עד כמה שאפשר. אין מדובר רק באמונה כי הקב"ה קיים, או שהוא "בעל הבית" היחיד בעולם, אלא שהקב"ה מהווה ומחיה את העולם כל רגע מחדש, וממילא נמצא בכל מקום כל הזמן, ומשגיח על כל נברא ועל כל פרט עד לפרטים הקטנים ביותר.

כאשר נחיה עם יסודות אמונה אלו, ממילא נרגיש אהבה ויראה, שהרי הקב"ה נמצא קרוב אלינו, ומשגיח עלינו כל הזמן ללא הפסקה. אם היינו חיים עם הבנה לפיה הוא נצמא אי שם מעבר לירח, לא דואג ולא משגיח, בוודאי שהיינו פחות שמחים בו ופחות בוטחים בו. לכן חשוב ללמוד ככל האפשר את האמונה, להבין ולהפנים ככל האפשר את היחס והקשר ההדוק בין הבורא אלינו, כדי שנוכל לקיים את המצוות בחיות ובהתלהבות מתוך רגשי אהבה ויראה.

סיימנו חלק נוסף בתניא הנקרא "שער הייחוד והאמונה" ושבוע הבא ממשיכים ל"אגרת התשובה" – כל הכבוד לכל המתמידים!